|
החלטנו להוסיף כל חודש מספר מכתבי תודה מהלקוחות למאמנים
על תהליך הדיאטה שעובר עליהם,
ביקשנו שיספרו גם את הפחדים שחוו בהתחלה, גם את הסקפטיות מ"עוד דיאטה", קצת על התהליך של הדיאטה ומה הם לומדים בדיאטה, כל המכתבים נכתבים תוך כדי התהליך של הדיאטה ולא נועדו כדי לסמן פסגה בתהליך, אלא הערכה של תוך כדי הדיאטה וצעידה אל היעד הבא כדרך חיים בביטחון. בתקווה שזה ייתן את הכח לעוד לקוח לעשות את הצעד הראשון... תודה לכולם ובהצלחה.
|
|
דיאטה
|
|
מכתב הערכה 1 - שני, חודשיים וחצי בתוכנית, 11.5 ק"ג לבינתיים...
אם מישהו היה אומר לי לפני חודשיים שאני אלך לקנות חולצה במידה שלוש הייתי צוחקת עליו וכשמישהו העז להגיד לי שאני אלבש מידה כזו אז כמובן צחקתי ואז לראשונה אחרי הרבה, הרבה, הרבה זמן הבנתי שהמידה הזו והגוף הזה תלוי אך ורק בי. אולי אני צריכה טיפה חיזוקים מאדם שלא ישפוט, אלא יבין, אבל ההחלטה הזו חייבת להיות שלי, נפשית ורגשית.
אני רק באמצע הדרך בדיאטה וכל יום שעובר הגאווה שבי מרימה עוד טיפה את הראש, לאו דווקא בגלל מס' הק''ג שהשלתי בדיאטה, אלא בגלל שטוב לי, ממש ממש טוב לי.
אדם שפגש אותי לפני מספר ימים, שאל אם זכיתי בלוטו, שאלתי למה והוא אמר שבגלל שאני קורנת משלווה ואושר. באותו רגע הבנתי, עד כמה האוכל היה גורם משפיע בחיי וכמה הוא גרם לי להיות עצובה, עייפה, חסרת חשק ולא נעימה לעיתים קרובות. במילה "שלווה", התברר לי, שכנראה הצלחתי להגיע לנקודה שבה הדרך שאני הולכת בה היא טובה ומשפיעה עלי בכל הבחינות בחיים שלי.
האמת? אני בהתחלה לא השתכנעתי, לא האמנתי שאפשר לשנות ככה חיים בפרק זמן כ''כ קצר אבל מסתבר שאפשר, היום אני והאוכל הגענו למערכת יחסים טובה ביננו, אנחנו עדיין עובדים על שיפורים, אבל אני, האוכל והמחשבה לומדים לא לחיות אחד בשביל השני אלא לחיות אחד עם השני.
המילים שאני רושמת לא יכלו להירשם לפני פרק זמן מסוים בגלל חוסר אמונה בעצמי, בגלל חוסר תקווה ואולי אפילו רחמים עצמאיים. יש דברים טובים שפשוט קורים באמצע החיים.
אני לא אשקר היו נפילות ויהיו נפילות אם פעם פחדתי מאותן נפילות בדיאטה הרי היום אני מצפה להם בגלל שבכל נפילה כביכול יש למידה עצומה מאותם הדברים שנשארים ולא עוזבים.
היום אני אדם קטן יותר פיזית אבל גדולה יותר נפשית.
המכתב קצר אבל הכוונה ענקית, תודה לזה שעזר ועוזר כל העת.
שלכם,
שני
|
|
דיאטה
|
|
מכתב הערכה 2- אושר... " מיומנה של אישה"
יומנה של אישה
אני בת 54, ומעט מאד שנים בחיי הייתי דקת גזרה. שנים רבות נלחמתי עם המשקל, ההריונות, החיים, היו לי הצלחות בנושא הדיאטה, אבל לאט זה היה חוזר למצב של עודף משקל.
מתוך חוכמתי יכולתי לראות שאני אוכלת בזמן עצבים, תסכול, שעמום,בולעת במהירות,אינני מסתפקת בכמות מעטה ומתעסקת עם זה הרבה , ללא תוצאות. היה שלב שעזבתי, הבנתי שזהו גורלי, למרות לחץ הדם שעלה ובצקות ברגליים, שלא נדבר על המבוכה .
לפני כחצי שנה, השתנה המבנה ההורמונאלי שלי והתחלתי לעלות במשקל שוב.נחרדתי מזה , בעיקר מתוך מחויבות לבריאותי, לא רוצה למות כלכך מהר, או לסבול עם עשרות כדורים..... שבת אחת יבבתי מצער על חוסר ההצלחה שלפתע צצה מהאינטרנט הודעה על דיאטה שמשכה את תשומת ליבי ומייד כתבתי ובקשתי עזרה.
כעבור 48 שעות העזרה באה, בדמות מאמן דיאטה אישי.
האמת שלא ממש התחברתי ללבוש הייצוגי שלו ולטפסים שלו, אבל אהבתי את הפוטנציאל הטמון והתחייבתי כלפי עצמי להיות ב- נעשה ונשמע ואת הביקורת להניח לרגע בצד.
היום, בדיוק חודש אחרי, גיליתי אפשרות אחרת. תאמרו- מוקדם, אבל, לא, זה משהו אחר, אין פה דיאטה, יש פה דרך חיים אחרת שקודם כל מאפשרת לי להיות רגועה, אינני רעבה וגם לא מתעסקת עם האוכל,אני חיונית ומלאת אנרגיה ובעיקר אופטימית. אינני יכולה להסביר זאת מדעית, הרי אוכל זה אוכל ואופי זה אופי והרגלים בגילי קשה מאד לשנות. והנה, בלי הרבה מאמץ השתנו לי החיים, הרגלי אכילה חדשים, דרך מחשבה אחרת והצלחות. אינני מתכוונת לרדת במשקל מספר קילוגרמים רבים בחודש, לאט לאט, בונה אורח חיים מאוזן ובריא, דרך לעשרות השנים הבאות, בשותפות עם מאמן הדיאטה האישי שלי שמקשיב ותומך ומסביר ומעודד יום יום.
איזה כיף לי, זה הצליח.
אושר
|
|
דיאטה
|
|
מכתב הערכה 3- אלה...
אני שמנה מאז שאני זוכרת את עצמי. עברתי כבר את כל הדיאטות האפשריות: החל מהדיאטה הראשונה אצל מירי בלקין בכיתה ה', דרך דיאטנית של קופת חולים, מרזי מורית, דיאטה לבד, דיאטה לחולי סכרת, כדורי הרזיה טבעיים מסוגים שונים וכו'. תמיד אני יורדת במשקל, תמיד זה דורש ממני מאמץ אדיר ותמיד אני עולה בחזרה. לפעמים אחרי חודש ולפעמים אחרי שנתיים, אבל תמיד. יחד עם זה אני גם משחקת טניס מגיל 10, כלומר 17 שנה, לא משנה כמה אני שוקלת.
לפני שנתיים נכנסתי לדיכאון. כשזה התחיל שקלתי 85 קילו. לא משקל נוצה, אבל לא פרה הולנדית. השמנתי בהתמדה עד למשקל שיא של 106.5 קילו. נתקעתי על משקל של כ- 104 קילו פלוס מינוס למשך שנה. כשמצבי הנפשי התחיל להשתפר החלטתי לקחת את עצמי בידיים. העפתי מהבית את רוב הנשנושים והתחלתי להביא אוכל לעבודה מהבית, כדי שלא אתפתה לקנות שם. לצערי לא יכולתי לעשות ספורט כיוון שנפצעתי ברגל והתקשיתי לחזור לפעילות, ולכן הקפדתי יותר באוכל. למרות כל המאמצים לא ירדתי ולו חצי קילו. בשלב זה החלטתי שאני לא יכולה לרזות לבד, והתלבטתי איזו דיאטה? האם ללכת שוב דיאטה של לשומרי משקל, שוב לדיאטה של מירי בלקין, שוב לדיאטנית וכן הלאה. יום אחד קיבלתי מייל שהציע תוכנית ל- ירידה במשקל עם מאמן דיאטה אישי. החלטתי לבדוק את הנושא, כי את זה עוד לא ניסיתי. יצרתי קשר ותוך יום התייצב אצלי מאמן דיאטה אישי, שקיבל אותי לתוכנית למרות שהזהרתי אותו שהוא יצטרך להיות שילוב של שוטר ושק איגרוף.
היום בזכות ההתאמה האישית שקיבלתי בתזונה וסידור היום החדש שלי, כמובן - הכל ביחד עם המאמן הדיאטה האישי שלי, אני לא רעבה, אני הרבה יותר עירנית ומצב הרוח שלי השתפר. אני עכשיו בדיוק סוגרת חודש ראשון בתוכנית, ואני שוקלת 99.6 קילו! הדרך עוד ארוכה אבל התוצאות ניכרות מיד. לא מדובר בדיאטת רצח, אלא בדיאטה מאוזנת המכוונת ל- ירידה במשקל של כקילו בשבוע, ואכן קילו בשבוע יורד כמו שעון. כל מי שעשה דיאטות מימיו יודע שרק כך יש סיכוי לשמור על המשקל אחרי ההרזיה. אני לא רעבה, אני לא סובלת, לא חסר לי כלום והדחף לנשנוש ירד למינימום. המאמן שלי הבטיח והמאמן שלי קיים: לא משנה כמה הצקתי לו הוא שמר על סבלנות וחיוך, תמך כשצריך, נזף כשצריך והכי חשוב – דחף אותי לחזור לספורט. אני מקפידה על פעילות אירובית לפחות 4 פעמים בשבוע וכבר מתכננת לחזור לשחק טניס בעוד שבועיים. בקיצור – רק טוב!
תודה, אלה.
|
|
דיאטה
|
|
מכתב הערכה 4 - שמיל...
עברו פחות מחדשיים מאז התחלתי את "התכנית דיאטה שלי", ולמרות שעוד בילדותי לימדו אותי למי לא מראים חצי עבודה, יש מקום לסיכום ביניים כלשהו.
אז מה היה לנו?
תמיד רציתי להוריד כמה קילוגרמים ממשקלי, מכל מיני סיבות. בעבר גם היו לי שתי דיאטות מוצלחות, וזה לא הספיק. הבנתי שאני צריך לאמץ כמה עקרונות מעבר לדיאטה:
-
להתחיל לעשות משהו, כי מ"לרצות" שום דבר טוב לא יוצא. צריך לעשות.
-
אני צריך מסגרת. אני יודע מה צריך לעשות כדי לרזות, אני יודע איך עושים את זה ויש לי גם היכולת לעשות את "זה". אז למה זה לא קרה עד היום? פשוט, כי לא עשיתי מה שצריך. בהיותי קרוב לנושא האימון בכלל (אני עצמי משמש גם כמאמן אישי-עסקי) היה לי ברור שליווי של מאמן שמחוייב (כמעט) כמוני לעמידה שלי במשימות שלקחתי על עצמי הוא הכרחי.
-
כנצר למשפחה שכמה מבניה סוחבים על עצמם משקל עודף, אני מכיר את האקסיומה "לא קשה להוריד, קשה לשמור" ולכן חיפשתי דיאטה-ללא-דיאטה. כלומר, משהו שאוכל לאמץ כדרך חיים לתקופה ארוכה ולא להכנס לתהליך שיש לו התחלה וסוף, כשאחרי הסוף הזה מתחיל סיבוב חדש. היה לי ברור שאסור לי להגיע למצב של תחושת "הקרבה" תוך כדי התהליך, כי אז אחזור מהר להרגלים המגונים מהעבר. אני מוותר על כמה הנאות? - כן. האם זה יוצר תחושה של סבל או סוג של מחיר שאני מחוייב לשלם כדי לרזות? - לא ולא.
ראיתי מה שהמאמן דיאטה שלי מציע והחלטתי ללכת על זה.
תוצאת הביניים:
-
אחרי קצת פחות מחדשיים ירדו משהו כמו 4-5 קילו, מתוך ה- 13 שהצבתי בפני עצמי כמטרה.
-
רמת הסוכר בדם, ממנה סבלתי עד כדי זכיה בתואר "חולה סכרת סוג 2", ירדה עמוק לתחום הנורמלי, והרשיתי לעצמי להקטין את מינון התרופות שאני לוקח כדי לאזן אותה.
-
אני נראה טוב יותר, מרגיש טוב יותר, ולא היה לי רגע אחד של תחושת סבל. זה לא שלא הרגשתי ש"בא לי עכשיו" אחד החטאים שהיו חלק בלתי נפרד מחיי עד לא מזמן, אבל אני לא מרגיש שאני משלם מחיר תמורת ה- ירידה במשקל הזאת.
כאמור, אלה תוצאות ביניים בלבד. הדרך ארוכה היא ורבה, ולא-קלה-היא-לא-קלה-דרכנו. ועם כל זאת, אני מרגיש טוב.
אגב, את הדברים האלה אני כותב בידיעה שעצם כתיבתם תחזק את המחוייבות שלי לתהליך שאני נמצא בו.
אז מה? אם זה יעזור - אחלה.
שמיל
|
| |
|
|
|
|
